כל יום שישי אחר הצהריים מתכנסים על קו הזינוק בחוף דדו בחיפה רצות ורצים, ערבים ויהודים, משפחות עם כלבים ואצנים נלהבים בנעלי ספורט צבעוניות, חולצות כחולות מנדפות זיעה ואקססורי לוהט שמבדל אותם משאר הרצים בחוף: שקיות זבל מתכלות.
הם רצים ארבעה ק"מ ובדרך חזרה עוטים כפפות ואוספים תוך כדי ריצה את כל האשפה שנתקלו בה בדרך. הפעילות שלהם מעוררת השראה בקרב הישראלים: הרוחצים מוחאים להם כפיים ומוציאים בעצמם פסולת מהים, המצילים מריעים להם ברמקולים ורבים מצטרפים אליהם למקטעי ריצה וניקיון על הדרך.
מי שמריץ את היוזמה הזאת הוא
גיא פארן (28), קצין באגף תקשורת בצה"ל, בחור ספורטיבי ורב תושייה שגדל בחיפה
ואינו מגדיר את עצמו פעיל סביבה. הוא מעולם לא הפגין נגד הרחבת בתי הזיקוק או נגד זיהום האוויר במפרץ, "אבל
תמיד כשרצתי בחוף הים והייתי נתקל באשפה, הייתי אוסף אותה; בקבוקים, פחיות, שקיות,
רשתות דיג, צמיגים, קסדות, מוצרי קלקר, כיסאות, עגלות, מנגלים וארגזים. נראה לי
מאוד נכון לאסוף את הזבל וחשוב לי לעשות מה שנכון לעשות. יום אחד, אחרי שסיימתי
ריצה בידיים גדושות, הבנתי שלרוץ לנקות את החוף לבד זה לא הכי יעיל ושכדאי שאנסה
להדביק עוד אנשים בשיגעון שלי".
לפני שנה החליט פארן להוציא
את הרעיון לדרך והקים קבוצת ריצה ראשונה. הוא בחר לה את השם הספורטיבי Pick&Run, הגדיר אותה "מיזם חברתי שמשלב ספורט עם ניקוי חופים", פתח לה
עמוד פייסבוק ועיצב לוגו עם דמות לבנה שרצה עם שקית אשפה ביד.
בשבוע הראשון הכריח את חבריו הטובים מהשכונה להצטרף לפעילות כדי להעלות סרטון
לרשת ולהציג את הקונספט להמונים. בשבוע השני, הצטרפו אליו מתנדבים מכל רחבי הרשת.
בשבוע השלישי הוא הפך לכוכב המקומונים של חיפה. בשבוע הרביעי העירייה הודיעה שתממן
ביטוח למתנדבים ושתכיר בהתנדבות כמחויבות אישית לתלמידי התיכון. בשבוע החמישי
אוניברסיטת חיפה והטכניון הכירו בפעילות כנקודות זכות. אחרי שלושה חודשים עשו עליו
כתבה בערוץ גרמני, שבעקבותיה הצטרפו לקבוצה תיירים מזדמנים וגם נפתחו קבוצות
מקבילות באירופה
